מסוגלות הורית וחזקת הגיל הרך 

בדיקת "מסוגלות הורית" היא נושא מאוד קשה להכרעה, הקביעה בנושא זה, היא בפועל שותפות "במשפט שלמה". רצונו של הורה להיות המשמורן הראוי, לרוב, נובע מאהבת אם ואב, אולם לעיתים דרישת המשמורת היא פתרון לבדידות ומכשיר מלחמתי שנועד כלפי בן הזוג. סיבות אלו, מצדיקות את חשיבות חוות הדעת של "המסוגלות ההורית" ואת התערבותו של בית המשפט. בדיקת מסוגלות הורית נועדה להעריך את כישוריו של כל אחד מהצדדים בנוגע ליכולתו להיות ההורה המשמורן הראוי ביותר. בדיקה זו, מהווה חוות דעת של מומחה בתחום, המביעה את התרשמותו, בנוגע לכשירות ההורה לאחר ראיון, בדיקות פסיכולוגיות, מבדקי אישיות, ושקלול נתונים נוספים נדרשים לצורך חוות הדעת. העיקרון המנחה את בתי המשפט בנושא קביעת משמורת ילדים הוא "טובת הילד". עיקרון זה מנחה ומודגש בכל החלטה שיפוטית הנוגעת לאחזקת הקטין. טובת הילד הוא מושג מורכב ביותר הכולל שיקולים רבים ותנאי החיים הצפויים לילד מבחינות רבות כגון: דתית, רגשית, תרבותית, כלכלית וכו'. בין מכלול ההיבטים שנבחנים על ידי בית המשפט נלקחים בחשבון השיקולים הבאים: 1. עמדתו של ההורה המשמורן כלפי ההורה שאינו המשמורן העיקרי. 2. היכולת של ההורה לשמור על קשריו של הילד עם הסביבה (הורים, אחים, חברים ועוד). 3. היכולת לקדם את הילד לימודית וחברתית. 4. כישוריו של ההורה לבצע את התפקיד מבחינת מבנה האישיות ופסיכולוגית. 5. היכרות ההורה את צרכי הילד והיכולת להדריכו. 6. בניית קשר בריא שאינו מבוסס על סיפוק צרכי ההורה, אלא התמקדות בקטין ובצרכיו. 7. היכולת לטפל נפשית בילד. 8. היכולת להקנות לילד סביבת מגורים, יכולת השתכרות ורמת חיים. 9. אמפטיה, אהבה ורצון להחזיק בילד. את המומחים ממנה בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, לפי העניין. הבדיקה כוללת, בין היתר, את בחינת התנהלותו של הנבדק עם הילד, מידת הבנתו בנוגע לצרכי הילד, דרכי ההתמודדות של הנבדק במצבים מסויימים עם הילד וכדומה. דעתו של הקטין: ההתחשבות בדעתו של הקטין תלויה בגילו. ככל שגילו של הקטין גדול יותר, כך תינתן חשיבות רבה יותר לשיקול דעתו. כמו כן, המציאות מלמדת, כי ככל שהקטין גדול יותר, כך הוא יצביע ברגליים ויבחר אצל מי מההורים לשהות. קיימים תנאים מסויימים לפיהם תישלל מהורה הזכות להחזיק בקטין, כך לדוגמא כאשר ההורה מעוניין להימנע מטיפול בילד, מגלה כלפיו התנהגות אכזרית, הזנחה פיזית או רגשית, הרשעה בדין וכליאה לתקופה ממושכת, שימוש בסמים מסוכנים באופן הפוגע בתפקוד וכו'. חשוב לציין כי כל מקרה לגופו ונסיבותיו הייחודיות כמו גם מידת השפעת ההשלכות על "טובתו של הקטין". חזקת הגיל הרך חזקת הגיל הרך הנגזרת מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובעת כי ייטב לקטין להיות במשמורת אמו לפחות עד גיל 6. גיל זה נקבע לאור הנחות יסוד, כי הילד בגיל זה זקוק לאמו מבחינת השגחה, טיפול, "מקום טבעי" - צרכים פיזיים, הנחה לפיה לאם יש יותר פנאי לגידול. לפיכך, עד גיל 6, עד להוכחה אחרת, המשמורת תהיה בידי האם. חזקה זו חלה הן על בית הדין הרבני והן על בית המשפט לענייני משפחה. בעבר, בתי המשפט ובתי הדין הרבניים נהגו לסטות מ"חזקת הגיל הרך" אך במקרים חריגים במיוחד. משמעות פסיקת הערכאות השונות היתה, כי אין לפתוח צוהר למשמורת בחזקתו של האב, בגילאים האמורים, אלא במקרים חריגים. מגמה זו החלה להשתנות בשנים האחרונות. פקידות סעד, פסיכולוגים ומומחים נוספים החלו להגיש לערכאות יותר חוות דעת לפיהן, ההורה המשמורן הראוי הוא האב. כיום, מתרבים האבות אשר מגדלים את ילדיהם בצורה מופתית ומהווים הן את דמות האב והן את דמות האם בבית. המציאות מלמדת שנשים רבות מפתחות קריירה מצליחה, ואילו האב עומד בהצלחה רבה בכובעיו השונים, ולפיכך נוצר (לעיתים) מאבק על המשמורת. גישה ליברלית זו מקדמת את עיקרון השיוויון, ומתקדמת בקנה אחד עם ההתפתחות המודרנית. חשוב לציין, כי הולכת וגוברת הקריאה לביטול "חזקת הגיל הרך", בטענה שהיא גורמת לאבות רבים להירתע מלתבוע חזקה על ילדים מתחת לגיל 6, ובכך גורמת לאי שיוויוניות בפערי המיקוח. http://forgetit.co.il/חזקת_הגיל_הרך.php